משפחת מרחום, משק ביצים 1.0

שכני הי"ו משה, קרוי על שם סבו. אביו – שלום מוסא מרחום ז"ל. נולד בכפר ערייאב, שעל יד מחוז אל-בייד'א. כפר שהיה מצוי במקום גבוה והררי. אשתו חנה. אביה – סעיד אחואל. נולדה בכפר לאודאר שהיה מצוי בתוך עמק.

קצת היסטוריה:

  • משה עלה עם אביו אמו ואחיו לארץ ישראל בחורף, פברואר שנת 1949. כשנחתו, שוכנו במחנה עולים עתלית (היה מחנה בריטי שנעזב). לאחר העלייה הצטרף לעליית הנוער של מקווה ישראל למשך שנתיים.
  • את העולים ששהו במחנה עתלית פיזרו ומשה ומשפחתו שוכנו במחנה העולים שברעננה, בצריפי עץ (כיום זהו רחוב מוצקין, ובמקום הצריפים תמצאו את גן 'עליה'). משה הוריו וסבתו חיו וסבלו שם במשך שש שנים שלאחריהם הוחלט לעבור לשיכון עולים רסקו, בן צבי.
  • בהמשך התגייס משה לצבא בשנת 1955.
  • כשלושה, ארבעה חודשים אחרי שחרורו, התחתן עם חנה ועברו לגור בסמטת נג'ארה באותה שכונה.
  • למחייתו עבד בתל-אביב במפעל לאריגה. לדאבונו, המפעל נסגר. יתרה מזו, אותה שנה, פרצה מלחמת ששת הימים, אז – לפני המלחמה, לא הייתה עבודה בנמצא.
  •  משה גויס למלחמה, וכשחזר ממנה החליט לגדל אווזים מאחורי הבית.
  • חנה עבדה בחקלאות בשדה.

***

בהמשך קנה רישיון ללול תרנגולות. אותו הקים בעזרת בעלי מקצוע. מאדם אחד שגר ברמתיים, הוד השרון, רכש את האפרוחים. תערובות מזון לתרנגולות הזמין מחברה בשם: 'אגרא'. וכך הפך משה להיות משווק ביצים ברישיון עד שנת 1972. בזמני שיא היו לו 500 תרנגולות.

משה עבד בנוסף ללול בביה"ח לוינשטיין, כאיש תחזוקה. תקופה ארוכה עבד למעשה בחינם – משכורת לא שילמו לו.

כשהלול היה פעיל היה משה הולך לביה"ח בבוקר ושב אחה"צ הבייתה, אוסף ביצים נותן מזון ומים לעופות ומנקה מסביב.

מדי פעם היה צורך לחסן התרנגולות, מה שאומר – לעבור תרנגולת תרנגולת ולחסנה. גם לקטום את מקוריהם היה צריך – כדי שלא יזיקו אחד לשני. כשזה לא עוזר שמים להם כיסוי כמו משקפיים.

***

אך הלול נסגר:

chickencoop

  1. בהתחלה הכל היה מסובסד ע"י הממשלה. כשעלה רה"מ בגין, ביטלו הסבסוד. רצו שהשוק יהיה חופשי. כך הסיוע נשאר רק עבור המשקים גדולים.
  2. בעבר המדינה הייתה אומה חקלאית – היו מציפים את השוק בביצים. לכן, הממשלה הייתה נאלצת להשמיד הרבה ביצים. ולא רק אלא גם ירקות. הרבה מהירקות היו פשוט נטחנים.
  3. פעם היו מוצרי 'באלדי'. הירקות הללו היו טבעיים, טעימים, אך חיי המדף שלהם היו קצרים מאוד. עכשיו כבר לא…
  4. העבודה הייתה קשה מאוד, מאחר ומשה עבד בעבודה נוספת מחוץ לבית כמו שציינו.

את הציוד והרשיון ללול, מכר משה לאחד מבעלי הלולים הגדולים דאז. בביתו השאיר רק הסככה. כך הפך הלול למחסן אחד גדול.

***

שאלתי חכם אחד, איך היה בתימן בכל הקשור לגידול ואכילת עופות:

"עשרה דברים מחזירין את החולה לחליו וחליו קשה אלו הן האוכל בשר שור, בשר שמן…" (תלמוד בבלי, מס' ברכות, דף נ"ז, עמ' ב)

בתימן, גדלו התרנגולות בצורה חופשית. לא היה צורך לספק להם מזון, שכן היו מלקטות המזון בעצמן. בשקיעה היו חוזרות לבד ללול הביתי. כמו כן, את ביציהן הטילו שם.

בתימן העוף היה נחשב מאכל לחולים כי היה מאכל פשוט, קל (מתעכל ונמס תוך עשרים דקות בערך). בשר היה מאכל חשוב יותר. בשר השור אינו מתאים לאדם חולה כי קשה לעיכול.

עוד דוגמא לעניין זה הוא חלב צאן ש'קל' ומתאים לבני אדם יותר מחלב הפרה שמתאים יותר לעגלים הניזונין ממנו.

***

עד היום, אפשר לראות בבתים של אחרוני דור העלייה, לולי תרנגולות קטנים, ואף כאלו חופשיות, המסתובבות בשכונה…

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “משפחת מרחום, משק ביצים 1.0

  1. נוסטלגיה,נוסטלגיה.
    מתגעגעים לזמנים ומקומות שנראים טוב יותר.
    אבל האמת,עכשיו גם הזמנים טובים יותר וגם המקום טוב יותר.
    רואים ומרגישים שכתבת באהבה ובחיבה.

מה על הלב שלכם? אני כאן כדי להקשיב...

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s