מנהיג 3.1, השכנות לצד משפחת טיירי

"מתי יגיעו מעשיי למעשיי אבותיי, זו שאלה קשה מאוד…". "אני לא מכיר היום דמויות כאלה", כך אמר לי כב' הרב יפת טיירי כשנשאל על מארי יוסף זצ"ל. "היינו קטנים כשהכרנו אותם. היינו קטנייייייייייים קטנים. והם? גדולייייייייים גדולים. כמו שמש וירח. זה היה ההבדל."

משפחתו של הרב יפת טיירי שליט"א עלתה מתימן. הוריו היו זכריה וחנה ז"ל. הם התגוררו תקופה קצרה בראש העין, לאחר מכן עברו להתגורר במושב אחיעזר. שם למד הרב בכיתה א'.

רוב העולים במושב אחיעזר היו מהעיר בייד'א בתימן. אבא זכריה לא ראה ברכה בעבודת החקלאות במושב. זו הייתה תקופה מאוד קשה, בה הרבה מבני הנוער לא כל כך הלכו בדרכי ההורים. באותה תקופה היה שכיח הפתגם: 'השיכון זה סיכון'. לכן העדיף לעזוב את המושב ולעבור לעיר רמת השרון.

אמא חנה ע"ה עבדה קשה מאוד. עבודתה כללה, משק בית, ניקיון חדרי מדרגות וניקוי משרדי הקריה בתל אביב. יום עבודתה היה מסתיים ב- 23:00 בלילה. הייתה אישה גדולה וחשובה מאוד, קבלה עיטורים ותעודות רבות ממשרד הביטחון.

זכריה ע"ה עבד כמחלק תערובות למגדלי תרנגולות בלולים. לשכת העבודה לא היו מוכנים לתת לו עבודה. סיפור מפורסם הוא, שהלך ברגל עד לגבול ירדן במטרה לחזור לתימן. משמר הגבול החזיר אותו בחזרה ליישוב והוא קיבל משרת ניקיון לצד אישתו במשרדי הקרייה בת"א.

אבא זכריה היה דוגמא אישית למופת לאהבת התורה ויראת שמים. כחיזוק לכך, מספר כב' הרב כי לאביו היה בן בתימן, כשהגיע לגיל 5 לערך, רצה אבא זכריה ז"ל לשלוח אותו ללימודים אצל המארי, אך כסף אין. אבא זכריה לא התייאש והיה מוסר את הארוחה שלו – פיתה, למארי כדי שילמד את בנו תורה.

זמן קצר לאחר המעבר של משפחת טיירי לרמת השרון, הגיעו שכנים חדשים – מארי יוסף ואשתו גזאל – משפחת שרעבי.

זכריה ז"ל ראה בדמותו של מארי יוסף דמות של אבא. נהגו לכנותו בשם "עאמי" ( = דוד שלי). מעולם לא קראו לו בשמו הפרטי, רק – "עאמי".

מארי יוסף עבד תקופה מסויימת בחקלאות והפסיק, אשתו גזאל הייתה עקרת בית.

למארי הייתה בקיאות עצומה בכל מכמני התורה. כשהמארי היה מלמד תורה, הוא לא היה מוותר על שום טעות, תמיד ביקש לחזור ולתקן הקריאה והלימוד. אך עם זאת, הכל נעשה אצלו בנועם ובאהבה (לא היה בנמצא אצלו גערה, ביקורת והשפלה חלילה).

בילדותו התענג הרב יפת על תפילתו של המארי שהיה נוהג להיות ער כל הלילה: "זו לא רק התפילה, היית מרגיש את הדבקות שלו בקב"ה".

בנוסף, עאמה גזאל הייתה אוהבת ומפנקת את כולם. הייתה בגזאל גישה אימהית לכולם. תמיד ידעה לתת הרגשה לכל ילד שהיא אוהבת אותו יותר מכולם. בנוסף, מידת הצניעות שבה  – בלטה מאוד – נהגה ללכת עם יותר מכיסוי ראש אחד. עוד הייתה מפורסמת בסחוג שלה, אותו הייתה מחלקת לכולם. "היא היית אם כל חי! פשוטו כמשמעו", אומר הרב.

בין זכריה ומארי יוסף נוצר קשר אמיץ. כך ביתם של משפחת טיירי ושרעבי הפך להיות בית אחד. כאשר הילדים נהנו משהייה לא רק עם ההורים, אלא גם עם מארי יוסף ואשתו גזאל ע"ה.

באותה תקופה היה קושי גדול למשפחות לממן לימודים בגן, כך נאלצו בלית ברירה לשלוח הילדים לעאמה גזאל מה שלבסוף התברר כבחירה מוצלחת.

עאמה גזאל הייתה משגיחה על הילדים מהבוקר ועד לשעות הערב, כאשר בתקופת הלימודים הייתה שומרת עליהם מרגע חזרתם של הילדים מבית הספר. היא השגיחה לא רק על ילדיה של חנה טיירי, אלא גם על נכדיה, וילדי השכונה בניהם היו ילדים יתומים. כל זאת בהתנדבות וללא כל תמורה כספית.

סיכומו של דבר, עבודתם הקשה של אבא זכריה ואמא חנה, והשהות תחת מארי יוסף וסבתא גזאל, הייתה בעצם מסירות נפש עבור ילדיהם שיזכו לקנות את חכמת התורה. כך היה, שכל ילדיהם גדלו להיות תלמידי חכמים, אברכים בישיבות וביניהם כבוד הרב הגה"צ יפת טיירי.

_______

מתוך ראיון קצר שנעשה עם כב' הרב יפת טיירי שליט"א בשנת תשע"ג, ימי בין המצרים.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “מנהיג 3.1, השכנות לצד משפחת טיירי

מה על הלב שלכם? אני כאן כדי להקשיב...

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s