בית הכנסת תפארת בחורים, בית יוסף. גירסה 1.0, אתחול

בית הכנסת תפארת בחורים נוסדה בתימן, במחוז בילאד אל עודיין. עמד בראשה רב המקום, ר' שלמה (סולימאן) בן סאלם זצ"ל. חזני בית הכנסת היו הרב ומארי יוסף זצ"ל. לימים נפטר הרב. את מקומו ירש בנו.

בית הכנסת שכן במבנה שהיה במעלה הכפר, כך שניתן היה לצפות בכל הכפר כולו. מושל הכפר ששם עינו במבנה, פנה לשייח' בבקשה להעבירו לרשותו, והלה אישר לו. מתפללי בית הכנסת – גורשו.

בעקבות כך, אותו מושל לא גמר את שנתו ומת. באותה צורה סיים את חייו הממונה אחריו. מותם של שני המושלים, הבהיר לכולם כמה מקודש המקום.

על מנת שכל יהודי הכפר ימשיכו להתפלל כסדרם, בנה בנו של ר' שלמה, בחצר ביתו, מבנה חדש.

לימים פרצה מחלוקת בינו לבין מורי יוסף. הלה חשד במורי. את הפרות היו שוחטים ומחלקים בין יהודי הכפר. אחד מיהודי הכפר ביקש רשות ממארי יוסף לקחת את חתיכת הבשר האחרונה.

זה הולך ובנו של ר' שלמה הגיע. בן הרב שאל את מורי אודות חתיכת הבשר שנותרה, מפני שגם הוא רצה בה…עבור יהודי אחר בכפר. סיפר לו המורי אודותיה ומאז, יחסיהם לא היו כתמול שלשום. עד כמה התדרדר היחס בניהם? הודעתו של בן הרב למורי בתקופת החגים, שאינו מורשה להתפלל יותר בביהכנ"ס, תעיד על כך.

בבית משפחת מורי יוסף טכסו עצה מה לעשות. שכן, איך יעברו את החגים בלי תפילה בבית כנסת.

מורי יוסף קנה תיש גדול בשלוש גרוש ומשם הלך לבית מושל הכפר.

מלווה באחד מערביי הכפר, הגיע לסף ביתו של המושל. עשה הערבי עַקִידֵ'א לתיש – חתך את אוזנו וכשצווח התיש, שחט אותו. מקול זעקת התיש, יצא המושל ושאל בבהלה: "מה קרה?! מה קרה?!". ענה מורי יוסף ואמר:"הַדִּי עַקִידֵ'א עֵינְדַּאק! בנו של הרב גירש אותי מבית הכנסת ואין לי להתפלל…"

המושל הניד בידו להרגעת הרוחות, ופנה לעוזרו: "כל יהודי הכפר, מצווים להתאסף בבית מחפוד בן מנשה. מי שלא יגיע יוחרם כל רכושו!", משהתאספו כולם, הודיע המושל: "מעתה, כולם מתפללים בבית מחפוד בן מנשה".

וכך היה. את תפילות החגים העבירו יהודי הכפר ב"משכן החדש" של ביהכנ"ס. במעשה זה הביעו המתפללים את תמיכתם במורי יוסף, כשהם מסננים לעבר בן הרב: "אתה תתפלל עם שומעה!", "אתה לא תתעסק עם מורי יוסף".

מנהג יפה שהיה שם בבית הכנסת, בשונה ממה שנהוג כיום, היה להתנדב עבור הציבור בתמורה לתפילה או עלייה לתורה. לדוגמא, אחד היה מכריז: "עַלַי קאת!", שני היה מודיע:"עַלַי השמן!", "עלי התבשילים לשמחת תורה!".

בן הרב, לא סיים את שנתו ונפטר במגיפה (שכונתה בערבית "פנא" והתבטאה בחום גבוה ממנו לא קמים יותר) שפקדה את תימן. יחד עמו נפטר גם מחפוד בן מנשה.

בעליית "מרבד הקסמים" – בית הכנסת התפרקה. את ספרי התורה הפקידו בבית הכנסת ע"ש אבא שלום שבזי זצוק"ל, מתוך מחשבה שבעל בית הכנסת, יקח את כל ספרי התורה כולל את הספרים הללו, בעלייתו לארץ ישראל.

 

מודעות פרסומת

מה על הלב שלכם? אני כאן כדי להקשיב...

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s